א. 1948. מדינה יוצאת לדרך – נתוני פתיחה. ביום שישי, 16:00, 15.5.48, ה"א באייר תש"ח, בבית העם בתל אביב, עם תום תקופת המנדט ובהתאם להכרזת האום מ-29.11.47 על תכנית החלוקה, מכריז דוד בן גוריון, יו"ר מועצת העם, על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל".
מספר היהודים בשטח המנדט: כ-600,000;
שטח מיועד למדינה: 15,000 קמ"ר.
1951 (ועד 1957). לאחר המלחמה ותחילת העלייה הגדולה – נתונים ראשונים, וגם: תעשיית רכב מקומית. כבר במהלך מלחמת העצמאות ובעקבותיה, ולאחר הסכמי שביתת הנשק (1949), החל גל עלייה ענק, שהגדיל את מספר התושבים היהודים (ביותר מפי 2) של המדינה, ששטחה גדל ב-25% ביחס לזה שיועד לה.
מספר תושבים 1,578,000;
שטח המדינה 20,770 קמ"ר;
אורך הכבישים כ-5500 ק"מ;
מספר כלי הרכב וסוגם סה"כ 34,000, מהם: 14,000 מסחריות/משאיות (41%), 10,000 מכוניות נוסעים (29%), 8000 אופנועים (23%).
תאונות דרכים 212 הרוגים.
תעשיית הרכב העברית. לאחר ניסיון כושל ב-1936 – האחים שפרלינג, דגמי חברת סטנדרט, כולל השם "כרמל" – יוצאת לדרכה ב-1951 תעשיית הרכב העברית עם מפעל ההרכבה "קייזר פרייזר לישראל" בחיפה (כמו בית המלאכה של שפרלינג), שותפות של אפרים אילין והיצרן האמריקאי. המפעל החל להרכיב אז את דגמי הנרי ג'יי, קייזר מנהטן וגם כלים של וויליס, כולל הג'יפ ההוא, טנדר וגם וגוניר, אבי ה-SUV בעולם (שלא ידע שהוא כזה).
ישראל, ששאפה אז לייצר הכל (כולל עטים נובעים ושעונים, עם אותיות עבריות במקום ספרות), פנתה לייצור רכב – גם ליצוא; 28% מהיצוא של ישראל(!) היה של מכוניות – גם בגלל שזה מה שחברה מתהווה צריכה לעשות, גם בגלל החרם הערבי וגם בגלל חיסכון במטבע זר (שהיה ממש חסר אז), גם בגלל שהיה לה ניסיון תעשייתי מסוים וגם בגלל שלהרכיב כלי רכב, אז, לא היה ממש מסובך.
כבישים חדשים. גם דרכים חדשות, כמו כביש מספר 2 מת"א עד חדרה (1950-1957) וכביש דימונה סדום (1951-1953).
_________________________________
ב. 1958 (ועד 1967). לאחר מלחמת סיני, סוף גלי העלייה הראשונים, ישראל מתייצבת – צי הרכב גדל, עוד דגמים מיוצרים, גם מקוריים. "החברה המגויסת" של העשור הראשון פונה לכיוון אזרחי, הצנע הוא זיכרון רחוק, הצריכה הפרטית עולה והמיסוי על רכב עדיין כביר (כ-220%).
מספר תושבים 2,000,000;
שטח המדינה 20,770 קמ"ר;
אורך הכבישים כ-5500 ק"מ;
מספר כלי הרכב וסוגם סה"כ 60,000, מהם: 20,000 מסחריות/משאיות (33%), 19,000 מכוניות נוסעים (32%), 15,000 אופנועים (25%).
תאונות דרכים 207 הרוגים.
תעשיות הרכב של ישראל. עוד במחצית שנות החמישים החלו לייצר ב
קייזר אילין דגמים חדשים, מותאמים יותר לישראל, ואלה כללו את דופין וקטרה שבו של רנו הצרפתית (ישראל וצרפת היו בקשרים מאוד חמים אז), וגם את קונטסה (900 ו-1300) וטנדר בריסקה, כולם של הינו היפנית; החרם הערבי הביא להפסקת ייצור רוב הדגמים עד 1967. השיא היה לארק של סטודיבייקר האמריקאית (1960 ועד 1996) – כולל דגם פתוח עם ארבע דלתות לנשיא המדינה (1963). כבר ב-1952 קם מפעל רכב נוסף בחיפה,
אוטוקארס, ועם עזרה של מפעל ראליאנט הבריטי הונח היסוד לרכב ישראלי מקורי. הסוסיתא הראשונה, עשויה פיברגלס, נוצרה ב-1958 (באנגליה) ושימשה בסיס לקובייה, רום כרמל, גלבוע, דוכס – ומעל כולם: סברה ספורט – רודסטר מרהיב בעיצובו. בסוף העשור השני, ב-1967 (ועד 1973), החלו להרכיב גם את טריומף 1300/1500. יוסף בוקסנבאום, שייסד את מכשירי תנועה ואביו של הבעלים הנוכחי צבי נטע, הקים ב-1966 את
תע"ר (תעשיות רכב) בנצרת, ובו הורכבו בתחילת הדרך דגמי פורד – אסקורט וטרנזיט – משאיות דודג' D400 ו-D500 (בעיקר לצה"ל) וגם אוטובוסים.
ב-1966 החל לפעול גם מפעל
ליילנד אשדוד שהרכיב כשישה דגמי משאיות, כולל מוביל הטנקים השגיב קונטרקטור, וייצר כמחצית מכלל הצריכה המקומית עד סוף אותו עשור (בגלל הפליה לטובת יצור מקומי).
לא נפקד כמובן מקומם של מפעלי הרכבת האוטובוסים.
הארגז (נוסד ב-1932) היה קואופרטיב שבנוסף לשאר מוצרים (תיבות לפרי הדר) הרכיב אוטובוסים, בנה את המשוריינים של 1948, והיה אחראי לטייגר הראשון של 1949.
מרכבים שהוקמה ב-1946, הרכיבה אף היא אוטובוסים – וכמו הארגז ממשיכה בכך גם היום.
וכן, היה גם רכב
דו-גלגלי. עוד בשנות החמישים הורכב בישראל (ברחוב הרצל, תל אביב) האופנוע המקורי
הצבי. במפעל של אפרים אילין בצפת הורכבה הווספה של
פיאג'ו ואילו בקיבוץ צרעה ייצרו את
הטוסטוס המקורי: האופניים הממונעים ICM.
מבין
הכבישים, יש לציין את פתיחתו של כביש הערבה ב-1967.
_________________________________
ג. 1968 (ועד 1977). העשור שאחר מלחמת ששת הימים, עם ההתשה, מלחמת יום הכיפורים והמהפך. מלחמת ששת הימים (5-10.6.67) הביאה לגידול אדיר בשטח שבשליטת ישראל (פי 4.5, כולל סיני), לשליטה בעוד למעלה ממיליון מתושבי הגדה ועזה, לחיסול המיתון (1965-1967) – וכתוצאה מכך לגידול עצום בתעבורה בישראל.
מספר תושבים 2,850,000;
שטח בשליטת המדינה 88,000 קמ"ר;
אורך הכבישים 8700 ק"מ;
מספר כלי הרכב וסוגם סה"כ 210,000, מהם: 110,000 מכוניות נוסעים (52%), 20,000 מסחריות/משאיות (33%), 15,000 אופנועים (25%).
תאונות דרכים 407 הרוגים.
מורשים לנהוג 346,000 אנשים.
תעשיית הרכב הישראלית בהיקפה המלא נכנסת לעשור השלם האחרון בחייה. בעקבות הפסדים והמלצות של וועדה ממשלתית – למפעלים האלה הייתה הגנה באמצעות מכס – אוחדו מפעלי אוטוקארס ואילין. ובכל זאת: מפורד אסקורט (דור ראשון ושני) הורכב בין 1968 ל-1981 27,575 יחידות, עם שיא של 3801 ב-1976. הטנדר אוטוקארס מבוסס כרמל דוכס, יוצר בדיוק בעשור הזה ב-8900 יחידות, והמשיך להשפיע על שוק ההסעות עד לסוף המאה הקודמת(!). כרמל דוכס, (גם) אוטו של קצינים, יוצר מ-67' ועד 72' ב-6550 יחידות.
תשתיות. בעשור זה החלה ישראל לנסות להתגבר על בעיות תחבורה באופן מודרני, והחלו העבודות ב
נתיבי איילון, תכנית שהייתה מוכנה כבר במחצית שנות השישים(!). שינויים בעדיפות הלאומית וגם חוסר הבנה טוטלי של אנשי האוצר בזמנו בחשיבות התשתית, הביאו לכך שהפרויקט בוצע לאורך עשרות בשנים.
כביש מספר 1 החל להיסלל ב-1970, גשר ראשון על כביש גהה נבנה, ולקראת סוף העשור נחנך הכביש עד לשער הגיא. כביש חוצה ישראל, שהרעיון בדבר הקמתו הועלה כבר בשנות השישים(!), היה לחלק מתכנית המתאר הארצית כבר ב-1976 (תמ"א 3), אבל לא הרבה קרה עד לשנות התשעים.
תאונות דרכים. בעשור זה חלה עלייה עצומה במספר ההרוגים בתאונות דרכים; ב-1974
נהרגו בכבישים 718 בני אדם, והממוצע עמד על כ-600 הרוגים בשנה.
_________________________________
ד. 1978 (ועד 1987). השלום עם מצרים, מלחמת "שלום הגליל", יורם ארידור, המדיניות הכלכלית החדשה, האינתיפאדה הראשונה, והמכונית הלאומית הראשונה. הליכוד, שעלה לשלטון במאי 1977, מחליף את מפא"י והמערך ששלטו כאן מ-1948, הביא להסכם השלום עם מצרים (1979), למלחמת "שלום הגליל" (1982) – וגם להוזלה דרמטית במיסוי על המכוניות. יורם ארידור, שר האוצר, יזם הוזלה משמעותית במיסוי על המכוניות (1981), ויצר גם במו הגדרות משרדו, את "
המשפחתומטית הארצישראלית המצויה". מי שענתה במפרט ובמחיר על ההגדרות וביטאה את הרצון הקולקטיבי לאוטומטיביות גאה הייתה
סובארו – בדור השני ובייחוד בדור השלישי (1984) – שהייתה לרב מכר שהגדיר את הטעם המקומי ליותר משלושים שנים. אחריה הגיעה לכאן
סוזוקי (1984), שלא רק הביאה דגמי נוסעים אלא את הסמוראי המופלא, וחשוב לא פחות אופנועים, כולל אותו GSX750R אייקוני (1985). החרם היפני עצר את הרוב, אבל לא את דייהטסו ומיצובישי שהגיעו בהמשך.
מספר תושבים 3,700,000;
שטח בשליטת המדינה (82') 28,000 קמ"ר;
אורך הכבישים 11,400 ק"מ;
מספר כלי הרכב וסוגם סה"כ 473,000, מהם: 355,000 מכוניות נוסעים (75%), 77,000 מסחריות/משאיות (16%), 26,000 אופנועים (7%);
תאונות דרכים 619 הרוגים.
מורשים לנהוג 927,000 אנשים (79');
נסועה כ-10 מיליארד ק"מ.
סופה של תעשיית הרכב. חברות זרות שנכנעו לחרם, קריסה של אחדות, ביטול המכסים המפלים לטובה, איכות ייצור פגומה, עלייה ברמת החיים, חוסר יכולת לייצר רכב מורכב יותר, בעיות כספיות – כל אלה הביאו לכך שבתחילת שנות השמונים הופסק ייצור מכוניות בישראל; ב-1981 ירדו מפס הייצור רום כרמל ואסקורט האחרונות. מי שהמשיכו לשאת את נס הייצור העברי היו אנשי תע"ר נצרת, שם המשיכו לייצר דגמי ג'יפ (CJ), וגם דגמים לשימוש צבאי כמו הקומנדקר M325 שמקורו במלחמת העולם השנייה, שיוצר כאן מ-1972 ועד 1989. דגם זה הוחלף באביר M462 שיוצר מאז ועד לפני 13 שנים.
תשתיות. ההבנה שתנועה לגליל העליון ולרמת הגליל דרך טבריה היא לא ממש רעיון מצוין, הביאה להארכתו של כביש 65 עד לצומת עילבון. גם הכביש מאשדוד לת"א, שנחנך בסוף שנות השבעים, היווה שדרוג של ממש בזמנו.
בטיחות. בעקבות עשור הדמים הקודם, הבינו במשרד התחבורה שיש בעיה בכבישים, והוחלט להקים גוף שיעסוק בבטיחות – וכך הוקדם ב-1982 ה
מנהל לבטיחות בדרכים ונקבע המושג "כביש אדום". הבעיה – וזו תלווה את המדינה מאז ועד היום – היא שסמכות וכוח להתוות מדיניות, לא ניתנו לגוף כלשהו שיכול היה לאיים על מעמדו של משרד התחבורה (שלא היה אחראי רשמית על הבטיחות). זה, מצידו, לא עשה הרבה, אבל קבע ש"הנהג אשם", ועברו למעלה מעשרים שנים עד שמע"ץ הואילה לקבל את הטענה שלתשתית פגומה יש השפעה דרמטית על הבטיחות.
_________________________________
ה. 1988 (ועד 1997) – אינתיפאדה ראשונה, עליית יהודי ברה"מ, מלחמת המפרץ, המערך חוזר, אוסלו ואוטונומיה, רצח רבין, נתניהו נבחר. עליית יהודי ברה"מ (שהייתה בהמשך לחבר העמים, שהיה למדינות שונות) הגדילה באופן דרמטי את מספר אזרחי המדינה, והשפיעה על הכלכלה, החברה, פיזור האוכלוסייה ועוד. החל מסוף 1989 ועד לסוף העשור האחרון של המאה ה-20, הגיעו לישראל כמיליון אנשים.
מספר תושבים 4,400,000;
שטח בשליטת המדינה 28,000 קמ"ר;
אורך הכבישים 13,000 ק"מ; מ
ספר כלי הרכב וסוגם סה"כ 953,000, מהם: 753,000 מכוניות נוסעים (79%), 144,000 מסחריות/משאיות (15%), 35,000 אופנועים (4%);
תאונות דרכים 511 הרוגים.
מורשים לנהוג 1,490,000 אנשים;
נסועה 17 מיליארד ק"מ.
מלחמת המפרץ הביאה, בין השאר, לקריסת החרם הערבי על ישראל, ובמחצית הראשונה של שנות התשעים התייצבו כל מי שלא עשו זאת קודם. הונדה הקדימה (דרך ארה"ב), טויוטה, מאזדה, ניסאן המשיכו.
כבר ב-1984 החלה פעילות של ספורט מוטורי (המירוץ שלא הורץ ב-1970 הוא סיפור אחר), וזו הפכה לליגת אשקלון המיתולוגית שפעלה במחצית השנייה של שנות התשעים. לאחר מכן העסק התדרדר, שקע בעפולה, והספורט המוטורי העברי התפוגג – פרט לפעילות בחו"ל (מירוצי ראלי, ראלי דקאר ועוד).
בעשור זה החלה להיסלל כביש
חוצה ישראל (1995) ונרשמה התקדמות בפרויקט נתיבי איילון. בולטת העובדה שהעשור הזה התחיל עם מספר רכב גדול ב-100% (ולא בפעם האחרונה) מזה שהיה עשר שנים קודם, הנסועה גדלה ב-70% (כנ"ל) – אך אורך הכבישים גדל במעט (כנ"ל; ב-10%); מי שמחפש שורשים לפיגור, ימצא אותם כאן. רק בסוף העשור הזה התחילו לפעול לשינוי של ממש בהיקף פעילות הרכבת; ב-1998 נסעו בה 6 מיליון בני אדם – מספר ששולש(!) תוך 4 שנים.
תע"ר החלה לייצר את ג'יפ סופה שהיה בהמשך לסופה 2. אבל הסיפור הגדול בעולם הרכב המקומי הוא עלייתם ונפילתם של זוכי הטבות המס – מיניוואנים, רכבי שטח ובהמשך טנדרים – עם שינויי ההגדרות המתייחסים להטבות מס. ממש בסוף אותו עשור החל להישמע מושג חדש: "ליסינג מימוני", והדרך ממנו לליסינג תפעולי, והמעבר של שוק הרכב הישראלי לשוק עם הטיה מוסדית היה מהיר. בשיאו, היווה שוק זה כשני-שליש מסך מכירות הרכב החדש, וגם כעת, לאחר שינויים רבים, מדובר ב-50%. באותה תקופה (מ-1996) נטלה מאזדה את כתר המכונית הלאומית והחזיקה בה למעלה מעשור וחצי.
_________________________________
ו. 1998 (ועד 2007) – ברק, בועת ההייטק, אינתיפאדה שנייה, שרון וההתנתקות, אולמרט ולבנון השנייה. העלייה המשיכה גם בעשור הראשון של המילניום, אבל בהיקף קטן יותר. בועת ההייטק של אז קרסה, ובין הנפגעים חברות הליסינג, שעשו אז את הפריצה הגדולה הראשונה שלהן. האינתיפאדה השנייה, שבניגוד לראשונה התרחשה גם בתוך תחומי הקו הירוק ובעיקר גרמה להירצחם של מאות רבות, השפיעה מאוד על ישראל במחצית הראשונה של העשור הקודם. ההתנתקות (2005) הייתה בראש סדר היום הציבורי לאחר תום האינתיפאדה, מקדימה את מלחמת לבנון השנייה על תוצאותיה וההאשמות בדבר שחיתות נגד ראש הממשלה דאז, אולמרט. עד 2009 ומ-1996, שירתו במשרד התחבורה עשרה שרים, ממוצע של שנה ורבע לכל שר.
מספר תושבים 6,000,000;
שטח בשליטת המדינה 28,000 קמ"ר;
אורך הכבישים 16,000 ק"מ;
מספר כלי הרכב וסוגם סה"כ 1,675,000, מהם: 1,273,000 מכוניות נוסעים (76%), 144,000 מסחריות/משאיות (17%), 75,000 אופנועים (4.5%);
תאונות דרכים 548 הרוגים.
מורשים לנהוג 2,500,000 אנשים;
נסועה 34 מיליארד ק"מ.
בטיחות. במחצית העשור החלה להסתמן מגמת ירידה במספר ההרוגים שנמשכה עד 2013. עמותת אור ירוק הביאה את נושא הבטיחות לקדמת הבימה באמצעות כנסים מכובדים ושיתופם של ראשי המדינה בערבי הפתיחה (דצמבר 2002); ועדה פרלמנטרית בראשות ח"כ לנגנטל, חקרה את תחום הבטיחות בדרכים – ותקפה בחריפות את התנהלות המדינה בתחום (ינואר 2003). המדינה מצידה סמכה על המשטרה שמצידה סמכה על אכיפת מהירות שנסמכה על הלייזר; כולם נכשלו כאן. ועדת שיינין הגישה דוח מקיף ביחס למדיניות הבטיחות של המדינה, המליצה על הקמת רשות עם יכולת ביצועית, הממשלה אישרה – ודבר לא בוצע (2005); לפחות נקבע כי יש שר ומשרד האחראים על כך – רשמית, לפחות. מע"ץ מצידה, דווקא הפנימה, והירידה במספר התאונות באתרי עבודה מהוות דוגמה טובה.
רכב. חברת
פלסן בקיבוץ סאסא הוקמה ב-1985, החלה לייצר אפודי מגן ובהמשך (מ-1993) ייצרה מיגון לסופה של צה"ל. בשנה בה מתחיל העשור הזה, החלה החברה למגן גם את רכבי האמר שצה"ל קלט, מידע שנקלט גם על ידי צבא ארה"ב. עם הפלישה לעיראק (2002) הייתה החברה לספק נחשב מאוד עבור הכוחות האמריקאים. החוזים שלה גדלו מעשרות מיליוני דולר למאות רבות, והלקוחות נמצאים בכל רחבי העולם. חלק מהיקף הייצור נפגע עם יציאת כוחות ארה"ב מאפגניסטן ומעיראק, ועדיין פלסן הוא מפעל הפועל בתחום הרכב בקנה מידה ענק, עם מכירות מעל מיליארד שקלים, התמחות בחומרים מרוכבים, קלים וקשיחים, גם למכוניות מירוץ.
ממש לקראת סוף העשור המדובר, ב-2007, הוקמה חברת
בטר פלייס על-ידי שי אגסי ובמימון החברה לישראל. מטרתה: ייצור רכב מונע חשמל בגודל של משפחתית שיוכל להתגבר על שתי הבעיות העיקריות של רכב כזה: טווח נסיעה וזמן טעינה. המכונית שנבחרה הייתה רנו פלואנס, והפתרון לבעיה הכפולה היה באמצעות החלפה מהירה לסוללה הנטענת, שתתבצע בתחנה ייעודית בצידי הדרכים. העסק, כידוע, קרס; אי-עמידה בלוחות זמנים, מחיר גבוה במיוחד לרכב, אי-כדאיות כלכלית, הענקת מונופול להטענה חשמלית, היעדר תשתית מספקת בזמן, ומודל עסקי המבוסס על מצב נתון של טכנולוגית סוללות מפגרת הביא לקריסה מהירה, והעסק ננטש ב-2012. מה שהיה לבשורה מציון (שהגיעה גם לדנמרק, סין, יפן ואוסטרליה) התפוגג.
_________________________________
ז. 2008 (ועד 2018) – נתניהו, האיום האירני, מבצעים בעזה, הפליטים מאפריקה, הגדלת התשתית, הכפלת מספר המכוניות, הגודש סותם את המדינה, הרכבת מתרחבת, שר תחבורה אחד, מובילאיי.
בנימין נתניהו נבחר ב-2009 כראש ממשלה, ומכהן מאז (קדנציה שלישית). על רקע ענייני חוץ, ביטחון ופנים אקוטיים – האיום האירני, היחסים עם ממשל ארה"ב והנשיא אובמה, מבצעים צבאיים, בעיית הפליטים מאפריקה – נרשמים שינויים מפליגים בעולם הרכב והתחבורה בישראל. לאחר 10 שרים ב-13 שנים, מכהן -ב-10 השנים האחרונות שר אחד: ישראל כץ.
מבין העסקאות החשובות בכלכלה הישראלית מעולם, בולטת מכירת
מובילאיי לענק השבבים אינטל, בסך 15 מיליארד דולר. מעבר לסכום עצמו, הגדול מעולם בעסקאות כאלה, המשמעות היא מה שהחברה הירושלמית מפתחת – מערכות התרעה לרכב המזהות סכנה מכל סוג – מוטמע ויוטמע לא רק בדגמים של השנים הקרובות, אלא יהווה בסיס למכונית האוטונומית.
מספר תושבים 7,340,000;
שטח בשליטת המדינה 28,000 קמ"ר;
אורך הכבישים 18,100 ק"מ;
מספר כלי הרכב וסוגם סה"כ 2,390,000, מהם: 1,875,000 מכוניות נוסעים (78%), 359,000 מסחריות/משאיות (15%), 103,000 אופנועים (4.3%);
תאונות דרכים 412 הרוגים.
מורשים לנהוג 3,360,000 אנשים;
נסועה 47 מיליארד ק"מ.
השר ישראל כץ. לזכותו של ישראל כץ: שדרוג משמעותי מאוד של תשתית הכבישים ורמת הבטיחות שלהם, רפורמות משמעותיות בנמלים ובתעופה האזרחית, הגדלה מרשימה בהיצע המסילתי, והאומץ, גם הפוליטי, בפרויקט הרכבת הקלה בגוש דן. בנוסף, בארבע השנים הראשונות לכהונתו ירדה רמת הקטל בדרכים עד לנתון הנמוך ביותר מאז 1963 (2012, 263 הרוגים בקו הירוק); מנגד, מאז 2013 נרשמה עלייה במספר ההרוגים שנעצרה רק בסוף 2017. מה שלא טופל הוא בתחבורה הציבורית מבוססת האוטובוסים, והגודש בדרכים, שהגיע למדרגה של סתימת עורקים עיקריים מדי יום ובמספר שעות גדל והולך. בנוסף, הטיפול המערכתי בבטיחות נשאר ברמתו הלא מזהירה מזה שנים.
תשתיות. כבישי רוחב מתקדמים (431, 531), כבישים עירוניים משופרים (איילון צפון, כביש 22), הכפלת נתיבים והוספת מפרדות (65 צפון, 31) הארכת כביש חוצה ישראל והרחבתו, הרחבת כביש מספר 1 לירושלים ועד יריחו, מחלפים (שמשון כמו גם כביש 38, גולני) ועוד רבים אחרים, שינו את מפת התעבורה בישראל באופן מרשים. עם זאת, הכניסה לגוש ות"א והיציאה מהם במצב אנוש, עד למרחק של 30 ק"מ לכל כיוון. קו רכבת לירושלים, חשמול המערך והוספת מסילות נעשו/נעשים גם הם. החל פרויקט הרכבת הקלה בגוש דן.
רכב. הנתונים הבולטים ביותר בעשור השביעי הם הגידול במספר כלי הרכב – 40% בעשר שנים, מיליון כלי רכב מול עלייה זעומה באורך הכבישים (כ-10%). הרכבת הסיעה כמעט כפול: מ-35 מיליון ב-2008 ל-63 מיליון ב-2017 – אבל בעיות נגישות מדלת לדלת, ותחבורה ציבורית מבוססת אוטובוסים בעייתית, גם בגלל התשתית והגודש הגדלים, יצרו הכבדה בתנועה שהגיעה לרמה אקוטית.
הגידול העצום במספר כלי הרכב נבע משילוב של אינפלציה נמוכה במיוחד ומימון זול מאוד כמעט לכל דורש, יחד עם עלייה ברמת החיים, גם בגלל יצירת מרכזים עירוניים מרוחקים מגוש דן (אבל גידול זניח בתשתית). יש הטוענים כי ייקור הדירות הביא לכך שרבים שאינם יכולים לרכוש אחת כזו הפנו כסף פנוי לרכישת מכונית. שפע הדגמים והגרסאות, מנעד המחירים וכמובן בעיות התחבורה הציבורית (והיעדרה בשבת), השפיעו אף הם על המכירות, עם שיא ב-2016 שעמד על כ-286,728 מכוניות.
בתוך עולם הרכב המקומי בלטו מספר שינויים משמעותיים. הראשון שבהם הוא המיסוי הירוק שהביא להפחתת מחירים דרמטית של דגמים קטנים, מיני ולאחר מכן סופרמיני, ולרמת מחירים נמוכה במיוחד. במחצית השנייה של העשור, יצרניות קוריאה יונדאי/קיה, המיובאות על-ידי כלמוביל וטלקאר, היו לדומיננטיות מבין המותגים, מחליפות את מאזדה שהובילה את השוק 15 שנים ופורד אחריה שיובאו על-ידי דלק מוטורס.
שינוי נוסף הוא עלייתם של רכבי הפנאי, על חשבון קטגוריות מסורתיות, משפחתיות גדולות קודם, ובהמשך משפחתיות ואף סופרמיני. דגמים וגרסאות היברידיות היו לנפוצים יותר ויותר, בייחוד בשנה האחרונה של עשור זה, עם פופולריות גואה בתחילת 2018. בנוסף, מערכות בטיחות אקטיביות היו לנפוצות בדגמים רבים, כולל עממיים, ומספר דגמים הנמכרים בארץ הם בעלי יכולת עקרונית לנהיגה כמעט-אוטונומית (שלב 2.5 בערך).
גם בגלל מימון זול המכירות של מותגי היוקרה גדלו מעבר לגידול בשוק הרכב הישראלי. גרסאות היברידיות לדגמי יוקרה שיפרו עוד יותר את האטרקטיביות היחסית שלהם. בנוסף, הצטרפו למותגי היוקרה "הרגילים" גם כאלה הנמצאים בצד האקסקלוסיבי מאוד של הסקלה (פרארי, אסטון מרטין, בנטלי), ולשוק החלו להגיע על בסיס סדיר גם גרסאות סופר-יקרות של מותגי היוקרה הוותיקים יותר.
כמובן, רמת הקישוריות, הניווט – וכאן תצוין
וויז הישראלית - מערכות העזר ברכב והממשק איתן היו למרכיבי חובה בדגמים החדשים. וכן, כנראה שעיסוק יתר איתם הביא גם לגידול בתאונות דרכים; נהיגה וכתיבה בסלולרי כשהעיניים של הנהג תקועות בצג, זה לא סידור טוב.
השינויים בהכרה ברכב מסחרי, הביאו לצמצום משמעותי של מקלטי מס, כמו טנדרים 1 טון – ולעלייה במספר הטנדרים האמריקאים המגודלים, שנתוניהם ממקמים אותם בתחום המשאיות, כולל פטור ממיסים והכרה מלאה בהוצאות.
שוק הרכב, גם בגלל היצע עצום, גם בגלל העלייה ברמת החיים, גם בגלל השינויים בעולם המרשתת והסלולר – היה לתחרותי ומשוכלל אי-פעם. קנייה לאחר ביקור באולם תצוגה היא רק אופציה אחת. "אפס קילומטר", אופציות ליבוא ישיר נגישות יותר, קנייה דרך המרשתת גם של רכב חדש וגם של משומש, נגישות לקנייה מיידית באופנים שונים (דאצ'יה, MG), כל שירותי הקנייה באפליקציה אחת ועוד ועוד.
בעשור זה, קרם עור וגידים, לאחר שנים של התנהלות מביכה, חוק הספורט המוטורי, ישראל מייצאת מתחרים בעולם הגדול (אביב קדשאי, הל סגל ורז היימן, אלון דאי, רוי ניסני, יריב שטרן) – והלא ייאמן מתרחש לנגד עינינו (ראו כתבה): שלושה מסלולי מירוץ נחנכים בתקופה זו ממש.
_________________________________
ח. העשור השמיני (2018 ועד 2028) – כיוונים עיקריים. "אמר רבי יוחנן 'מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות'" (בבלי, בבא בתרא יב ב). על כן נבואה לא תהיה כאן – אבל "כיווני התפתחות", "הערכות צופות פני עתיד", "מגמות מובילות", "הבנה מושכלת של מערך הדברים בעשור הבא" ושאר מושגי נכבדים המנסים להסתיר, כי מדובר קצת בניחושים וקצת בידיעה על מה שקורה ואמור לקרות. אם לא יהיו שינויים. והרי יהיו.
מספר תושבים 8,800,000;
שטח בשליטת המדינה 28,000 קמ"ר;
אורך הכבישים 20,000 ק"מ;
מספר כלי הרכב וסוגם סה"כ 3,380,000, מהם: 2,862,000 מכוניות נוסעים (85%), 319,000 מסחריות/משאיות (9%), 135,000 אופנועים (4%);
תאונות דרכים 362 הרוגים.
מורשים לנהוג 4,254,000 אנשים;
נסועה 60 מיליארד ק"מ.
השינויים הברורים מכל הם אלה בעולם הרכב – גם בגלל שהרכבת כבר יצאה, גם בגלל שבתחום הירוק מדובר בהכתבות רגולטוריות ובתאריכי יעד המתכנסים ל-2030. במחצית הראשונה של העשור הזה, יציעו כל היצרנים דגמים היברידיים וכל-חשמליים, האחרונים עם טווח גדול 300 ק"מ ומעלה, וזמן הטענה קצר (רבע שעה ל-80%). בנוסף, נכון לעכשיו, נראה כי הדיזל יהיה ראשון לשלם את מחיר הניקיון, וייצורו אמור להיפסק תוך מספר שנים (או שלא).
רכב אוטונומי הוא הסיפור הגדול האחר, וכאלה עד שלב 3 – הרכב ננהג אוטונומית, הנהג ליד ההגה – יהיו לסיפור הרגיל לקראת אמצע העשור הבא. מעבר לכך, כאשר הנהג לא במושב הנהג (שלא לדבר ללא אדם בכלל), הוא מורכב יותר (לא רק מסיבות טכנולוגיות) ולא ברור איך יתקבל, על ידי הרשויות ועל ידי הצרכנים. בכל אופן, נכון להיום, ישראל מעודדת באמצעות החזר מיסוי רכב ירוק, עם אפס מיסוי על רכב כל-חשמלי. בנוסף, משרד התחבורה בודק את היתכנות הרכב האוטונומי ועושה זאת באופן מוסדר.
השאר לוט בערפל. העתיד הפוליטי-לאומי (המשך המצב הקיים, מדינה דו-לאומית, שתי מדינות) ישפיע באופן דרמטי, כמו גם עניינים ביטחוניים וכלכליים שמקורם בעולם הגדול. השינוי הגדול בתחום הגודש והסעת ההמונים מחכה לעשור הבא, אבל ההשקעות לפתרון יעיל הן אדירות, ומצד שני הרי המדינה כל כך מכורה לכסף שהמכוניות מביאות איתן כך שיש בעיה; למתמכרים יש בעיות קריז ידועות.
בינתיים מדובר בקידום תחבורה שיתופית, עם לא מעט עזרה מאפליקציות, או וויתור יזום על נסיעה ברכב פרטי – באמצעות הטבה כספית ו/או אגרות גודש.
אז עשר שנים זה המון זמן, אבל אם תסכלו לאחור, תראו שיום העצמאות ה-60 ב-2008 היה לא ממש מזמן.
שנה/נתון תושבים כבישים כלי רכב נסועה הרוגים
1951 1,578,000 5000 34,000 – 212
1958 2,000,000 5500 60,000 – 207
1968 2,850,000 8700 210,000 – 407
1978 3,700,000 11,400 473,000 10 מיליארד 619
1988 4,400,000 13,000 953,000 17 מיליארד 511
1998 6,000,000 16,000 1,675,000 34 מיליארד 548
2008 7,340,000 18,000 2,390,000 47 מיליארד 412
2017 8,800,000 20,000 3,380,000 60 מיליארד 362
גידול 5.5 4 100 80 1.7
